הסיפור שלנו

לקח לנו הרבה זמן לתת שם למקום הזה. בחרנו כמה שמות וזרקנו את כולם.

הבעיה שלנו הייתה שרצינו לפתוח מוקדם. ארוחת בוקר, קפה. אבל לקראת הצהריים תמיד יש מישהו שרוצה כוס יין, וכאן אי אפשר למזוג אחת לפני אחת עשרה. זמן מה הכלל הזה עצבן אותנו. ואז גילינו שלספרדים כבר יש שם בדיוק לשעה הזאת. הם קוראים לה la hora del vermut. שעת הוורמוט.

שם, ביום חופשי, לפני ארוחת הצהריים, אנשים מתיישבים יחד, מזמינים ורמוט קר אחד וצלחת קטנה של זיתים, ומדברים. אף אחד לא שותה כדי להשתכר. זו פשוט הדרך שבה השכונה אומרת שלום. הם עושים את זה כבר מאה שנה.

המילה עצמה היא לא משהו חכם שהמצאנו. זה שם של צמח, מהגרמנית Wermut, לענה, עשב מר שגדל על אדמה יבשה. לפני הקירור אנשים השרו אותו ביין כדי לשמר אותו וכדי להשתמש בו כתרופה. היין קיבל את שם העשב.

האיש שהפך את זה לעסק היה קרפאנו, בטורינו, ב-1786. טורינו היא גם עיר שבה בתי קפה מגישים מאז ומתמיד קפה בבוקר ומשהו חזק יותר בלילה. ברגע שידענו את זה, הפסקנו להעמיד פנים שהמצאנו משהו. פשוט העברנו משהו שעיר אחת עושה כבר 240 שנה לרחוב הליכה בפאי.

כאן שעת הוורמוט היא 11:00 עד 14:00. לא צריך לחכות לחושך.

VERMUT CAFÉ ארוחת בוקר · יין · קוקטייל

השם, בשלוש שכבות

לקח לנו הרבה זמן לתת שם למקום. נקודת ההתחלה האמיתית לא הייתה משקה אלא שעה ביום: רצינו לפתוח מוקדם, ולקראת הצהריים תמיד יש מישהו שרוצה כוס יין. בספרד לשעה הזו כבר יש שם — la hora del vermut, שעת הורמוט — שבה שכנים יושבים יחד עם ורמוט קר וצלחת זיתים ומדברים. זו ההרגשה שרצינו.

המילה עצמה מגיעה מהגרמנית Wermut, לענה, עשב מריר. לפני המקררים השרו אותו ביין כדי לשמר את היין ולהשתמש בו כתרופה. היין קיבל את שם העשב. באיטליה ובספרד כותבים vermut, וכך גם אנחנו.

ב-1786 פתח אנטוניו בנדטו קרפאנו חנות בטורינו והפך את הוורמוט לעסק. טורינו היא עיר שבתי הקפה שלה מגישים מזמן קפה בבוקר ומשהו חזק יותר בלילה. לא המצאנו דבר — רק העברנו משהו שעיר אחת עושה כבר 240 שנה אל רחוב הליכה בפאי.